5 year photo

Hanuka 2015

קיבלתי מקלדת חדשה וגם פסח

כן, כן, קיבלתי מקלדת חדשה בעברית בעבודה סוף כל סוף.

האמת שרק עכשיו ביקשתי אבל לא נכנס לקטנות, ועכשיו כבר לא יהיו לי תירוצים לא לכתוב בבלוג (עבודה? מקלדת לא נוחה במיוחד?) ואני אשתדל לפרסם בתכיפות יותר.

אבל יש לי גם טענות אליכם הקוראים, למה אף אחד לא כותב תגובות. משהו (חוץ מאחת אולי), אז יאללה שאני אראה שאתם קוראים ומתייחסים למה שאני כותב, תעזרו לי פה.

המקלדת

אז עברנו את פסח כאן והיה די מעניין, אנחנו אירחנו את ליל הסדר והיו די הרבה אנשים, 27!, ואין אחד שהכיר את כולם (גם אנחנו לא) אז זה היה ממש כיף.

ליל הסדר התחיל ברגל שמאל, האמת שהוא התחיל ביום חופש שלי לצורך סידורים אז לא ממש ברגל שמאל אבל בערך 5 דקות לפני שאנשים אמורים להגיע והכל כבר מוכן ומתוקתק (חוץ מאוכל שכל אחד הביא), היה קצת שקט באזור חדר המשחקים של דפנה ואייל מה שאומר סכנה!, אז הלכתי לראות מה פשר העניין וגיליתי את דפנה ואייל שוחים בים של כדורוני קלקר קטנטנים, דפנה צוחקת ונהנית ואייל אוכל מהם כמה שהוא יכול לפני שאני תופס אותו.

המקור מסתבר הוא בפוף שהיה לנו ודפנה החליטה שיהיה מאוד מעניין לפתוח שתי ריצ'רצ'ים שלו שמפרידים בין פוף כיפי לכאוס.

בערך 10 אחוז מהכדורונים נשפכו מהפוף אבל זה כיסה את כל החדר, ברור שאז גם כבר התחילו להגיע האורחים ובמקום להביא את הילדים לחדר משחקים עם מעט מאוד משחקים בשביל שלא יהיה בלגן, מובילים אותם לחדר הפנוי בו נמצאים כל המשחקים החסרים.

אז התחלנו לנקות את הבלגן, עם כל מה שיכלנו, דליים, צעצועים, שואב אבק שתוך שניה מתמלא וצריך לרוקן מהכדורונים הקלים מאוויר האלה שמסרבים להכנס לתוך שקית הזבל, והרבה ילדים ש"עוזרים" לנו.

בסופו של דבר, בעזרת יוגב שהביא את השואב אבק שלו שיש בו הרבה יותר מקום לכדורונים, ובהרבה מאמצים ואחרי כמעט שעה, ניקינו את רוב הכדורונים, ואני אומר רוב כי זה משימה בלתי אפשרית לנקות את הכל, אני בטוח שבעוד כמה חודשים עוד נמצא כדורונים איפושהוא.

ואז התיישבנו והתארגנו להתחיל ובדיוק בזמן הנכון (יותר נכון באיחור) הגיעו גם שאר החברה' הרווקים (או נשואים בלי ילדים - אותו דבר).

אפשר להתחיל...

ליל סדר עם ילדים קטנים, לא קל, כמה שאתם רוצים שהם ישתתפו, הם יותר רוצים לראות דורה, לצערנו יש לנו דורה, אז הם שם ואנחנו קוראים את ההגדה בתורות.

גם כל הקטע של להרעיב את עצמנו בזמן שקוראים את ההגדה, ועושים את זה כמה שיותר מהר מתחרבש כאשר יש כמה אימהות שלא רק נותנות לילדים לאכול (עד שהם רוצים לאכול צריך לתת להם) אלה גם מגניבות כמה ביסים.

בכל מקרה קראנו את ההגדה (עד האוכל לפחות + אחד מי יודע לבקשת יעל), ואז התחלנו לאכול, כל אחד הביא משהו והיה מאוד טעים, דליה בלחץ ממני הכינה המון המון אוכל, ממולאים לגדוד, מי ידע ש-27 אנשים לא יגמרו את זה (טוב אולי 8 זה ילדים אבל עדיין), בכל מקרה הממולאים היו מצויינים וחולקו בסוף לכולם (שכחנו מישהו שאוהב ממולאים ורוצה גם??), ולא נשכח שהיו גם קינוחים מדהימים בסוף.

היה כיף.

ליל סדר לפני

ליל סדר אחרי

עוד תמונות:

https://picasaweb.google.com/myapplefamily/Passover2011#

חמישה חודשים פלוס

אז כבר עברו יותר מחמישה חודשים מאז שהגענו לסיאטל, וגם עבר קצת יותר מידי זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי, אבל הנה זה הגיע.


קרו הרבה דברים, אני אסכם אותם אבל לא מבטיח איזה סדר כרונולוגי או משהו כזה, פשוט מה שבא.


אייל כבר ממש גדל, יש לו כבר איזה 8 שיניים, הוא עומד והולך אם הוא נעזר במשהו ובקרוב נראה לנו שכבר אפילו יעמוד לבד, הוא נהנה להיות עם אמא שלו במשך היום ובכלל הוא ילד של אמא.
יש לו כבר הרבה דרישות והוא יודע איך לדרוש אותם, הוא גם משחק עם דפנה לפעמים כשבא לה, אז או שהם פוצחים בתחרות הצורח (אשכרה צרחות ולא בכי) החזק ביותר (דפנה מובילה כרגע), או שדפנה מצחיקה אותו בכל מיני דברים שהיא עושה.
סך הכל הוא נהנה ומתפתח יפה מאוד.

אייל משחק בבית קפה עם משחקיה לילדים

דפנה גם כן גדלה כל הזמן וכבר ממש אפשר לנהל איתה שיחות, אמנם לפעמים לא ממש מבינים מה היא מדברת אבל עדיין זה כיף, היא גם יודעת ממש יפה אנגלית, אמנם איתנו היא מדברת (כמעט) רק עברית, בגן היא גם מדברת אנגלית, פה ושם אנחנו שועי אותה בגן והיא תמיד מפתיעה אותנו, כי אנחנו לא באמת יודעים מה רמת האנגלית שלה.
למשל כשבעלי הבית הגיעו אלינו היום ושאלו אותה לשמה באנגלית היא ענתה בלי למצמץ.
חוץ מזה גם היא כבר לא לובשת חיתולים בכלל והיא עושה בסיר כל היום ורק בלילה אנחנו שמים לה, הבאסה היחידה היא שאנחנו עכשיו מסתובבים עם הסיר שלה לכל מקום...

דפנה בפארק קרוב לבית

דליה כבר קיבלה את אישור העבודה שלה ובספטמבר כנראה כבר תחפש עבודה, כאשר אייל יתחיל ללכת לגן של דפנה, בינתיים היא מסתובבת ונפגשת עם עוד כמה אמהות (כולל תומר) שהכרנו פה.
חוץ מזה היא גם מנויה בחדר כושר והולכת עם חברה פעמיים בשבוע בערב (לפחות בשבוע הראשון ובערך עוד פעמיים מאז אבל מי סופר).
שבוע שעבר באחד הטיולים האלה, דליה הייתה עם אייל וחברה שלה, יעל, הייתה גם עם התינוקת שלה, ובעודם חוזרים מטיול רגלי ב-TARGET, הם הכניסו את הילדים לרכב, הניעו אותו, ויצאו לסדר משהו בתא המטען, כמובן שבשביל שלא יהיה לילדים קר הם סגרו את הדלת.
ובכן הבעיה הייתה שכל הדלתות היו נעולות כי הרכב מונע, והילדים + הטלפונים + המפתחות נשארו ברכב.
דליה התקשרה אלי מאיזה טלפון של בחורה שהיא מצאה בהיסטריה רק בשביל לגלות שאני בכלל (עובד?) בסיאטל במשחק ביסבול בלי רכב (הגעתי באוטובוס).
מה שנשאר לה לעשות זה עוד חוויה אמריקאית טיפוסית של להתקשר 911, אחרי כמה זמן השוטר הגיע והרגיע (ממש...) אותם בכך שהוא אומר להן שהתינוקות בוכים וצורחים ברכב כי הם סך הכל מרדימים את עצמם ("כמו בלילה").
אחרי חצי שעה של אחד מהפחדים של כל אמא, הגיע פורץ ופרץ את הרכב (לגברים שבקוראים, זה היה על חשבון עיריית רדמונד, אפשר להרגע) וסוף סוף דליה התאחדה עם הסלולרי שלה שוב.

דליה ואייל בפארק

אני גם כן מאוד נהנה ומנסה לראות ולעבור כמה שיותר דברים אמריקאים שאפשר, למשל כמו שציינתי, הייתי במשחק ביסבול בארוע מורל של הקבוצה בעבודה שזה בדיוק מתאים להיות הספורט האמריקאי הלאומי, נראה שגם השחקנים קצת משתעממים במשחק שבין הסבבים במשחק הם מתמסרים בינם לבין עצמם ובינם לאנשים מחוץ למגרש.
נראה שהמקום הכי טוב ומעניין לשבת בו הוא מאחורי החובט בערך, שם כולם מנסים כל פעם לתפוס את הכדורים שעפים אחורה ולצדדים.
המגרש (SAFECO ARENA) מאוד גדול ובעל 3 קומות, יש הרבה מקומות לאכול ולשתות בו, ואפשר גם לראות את המשחק מהמקומות האלה ובכלל לא חייבים לשבת במקום, במיוחד כאשר קר בחוץ ורוצים להתחמם אבל עדיין לראות את המשחק.
לסיכום המרינרס הפסידו 3-8 לטורונטו, את רוב הנקודות הם עשו כאשר אייל היה תקוע בתוך הרכב וסך הכל מאוד נהנתי שם.
חוץ מזה גם התחלתי לשחק פעם בשבוע כדורסל עם חברה' ישראלים במגרש שכור במרסר איילנד, במרכז הקהילתי היהודי (SJCC).
לעבודה אני עדיין מגיע באופניים וככה אני גם מצליח לשמור קצת על כושר.
בכלל בעבודה אני מאוד נהנה מהאנשים אבל התפקיד עצמו כרגע לא המציאה הכי גדולה, אבל זה רק נותן לי תירוץ טוב להתעסק בדברים אחרים.

מרינרס

עמית ודפנה בפארק

בחודשים האחרונים פה עברנו את פורים, היה אירוע של הקהילה הישראלית וגם אירוע של הקהילה היהודית, בשתיהם היה לנו הזדמנות לחפש את דפנה ואייל בתחפושות שהגיעו במשלוח ישיר מישראל.

המשפחה, חצי ממנה מחופשת, באירוע של הישראלים

עוד קצת על דברים שעברו: יום הנישואים שלנו, זה היה היום היחידי מאז שההורים שלי עזבו שיצאנו לבד אני ודליה, השארנו את הילדים עם בייביסיטר ואכלנו במקום מדהים של פונדו (לא רק שוקולד).


והיום זה ערב פסח, אז קודם כל רציתי לאחל לכולם חג שמח וכשר (WHERE APPLICABLE), אנחנו מארחים הערב לליל הסדר כמות די נכבדת של אורחים, נהיה 9 משפחות וסך הכל 27 אנשים, בשביל להאכיל כזו כמות, חילקנו מנות לכולם ועשינו קניה משותפת של כלי פלסטיק (שאני אשפשף??) ושתיה ואנחנו מקווים שהכל יעבור בהצלחה.


עוד תמונות:
https://picasaweb.google.com/myapplefamily/BellevueApril2011#
https://picasaweb.google.com/myapplefamily/Purim2011#

אז ביי בינתיים.

Great Wolf Lodge

שבוע שעבר היינו במקום שנקרא Great Wolf Lodge, זהו מלון שמיועד בעיקר למשפחות עם ילדים וזה אחד המלונות היפים שהייתי בהם.

Great Wolf Lodge

גולת הכותרת של המלון זה פארק המים שנמצא ממש בתוך במלון, זהו פארק מים סגור, מחומם מאוד עד לטמפרטורה תל-אביבית אביבית רק בלי לחות ובלי צורך בקרם הגנה, כאשר גם המים קצת מחוממים וככה מאוד נעים וכיף להכנס למים.

פארק המים נקי כמו שום בריכה אחרת שראיתי ויש שם המון מתקנים לילדים קטנים וקצת יותר גדול וגם מגלשות כיפיות שמתאימות גם למבוגרים, אותם עושים עם אבובים ביחד 2 או 4 אנשים, יש שם גם בריכת גלים וג'קוזי (יש שם במקלחות מייבש בגדי ים - גאוני).

גם שאר המלון נקי מאוד ונראה חדש ושמור, יש עוד הרבה פעילויות בתוכו חוץ מפארק המים אבל בעיקר לגילאים קצת יותר מדפנה.

כשמגיעים למלון מקבלים צמיד פלסטיק לכל אחד בעזרתו פותחים את הדלת לחדר, ככה לא תאבדו או תשכחו את המפתח לחדר אף פעם.

סך הכל היינו שם לילה אחד ובכל רק 24 שעות בערך אבל נהננו מאוד, בעיקר דפנה מאוד התלהבה שראתה בריכה שוב ואייל נכנס בפעם הראשונה שלו לבריכה, גם היינו עם חברים כך יכלנו לגלוש במגלשה אני ודליה ביחד אחרי ששנים לא עשינו זאת ביחד או בכלל.

עוד תמונות:

https://picasaweb.google.com/myapplefamily/FunAtGreatWolfFebruary2011#

הזבל בוושינגטון

אמנם הכותרת לא נשמעת טוב אבל זה לא משהו רע... במיוחד.

סתם רציתי לספר על איך דברים הולכים פה, אז היום אני אספר על הזבל, יותר נכון איסוף הזבל.

אז קודם כל ישנם 3 סוגים של זבל:

1. COMPOST - שזה הזבל המתכלה שכולל אוכל (שאריות לא שמעתם על הרעבים באפריקה שאמא תמיד סיפרה עליהם) ודברים אחרים שמתכלים ומיועדים לכך.

2. RECYCLE - שזה הדברים הממוחזרים כמו פחיות, בקבוקים, ניירות, קרטונים וכו'.

3. TRASH - שזה כל שאר הזבל.

אז כפי שאתם מבינים כאן ממינים את הזבל, ויש להם שיטה שגם אתם תמיינו את הזבל, איך הם עושים את זה?

אחריות פינוי הזבל נמצא כאן בידיים שלנו כלומר אנחנו מזמינים שירות של פינוי זבל (אין כמה חברות והמחיר אחיד :)) בו אנחנו מקבים 3 פחים גדולים לפי הסוגים, השתיים הראשונים מספיק גדולים ועל השלישי שזה בעצם הזבל האמיתי צריך לשלם, והתשלום הוא לפי גודל.

פינוי הזבל קורה פעם בשבוע ביום קבוע (חמישי בבוקר עם אתם מתעקשים לדעת) וכך יוצא שככל שממחזרים יותר וממינים יותר זבל כך הפח שעליו משלמים יכול להיות יותר קטן ומשלמים פחות.

פתאום אנחנו שמים לב לכמה זבל אנחנו זורקים.

בכל מקרה יש פה גם עניין של כמה פחים צריך בתוך הבית, כי אחד למטבח לא יספיק... זבל פה זה דבר מסובך... בקרוב בישראל??

עברנו דירה

הנה זה הגיע, עבר הרבה זמן מהפוסט האחרון אבל היינו מאוד עסוקים, לפחות לאט לאט מתחיל להרגע העניינים.
האמת שגם התחלתי לכתוב את זה לפני כמה שבועות ואיך שהוא לא סיימתי, אז הנה, ובכל זאת אני גם אחלק את מה שרציתי לכתוב לכמה חלקים.

אז מה היה לנו?

הכי חשוב זה שעברנו סוף כל סוף לבית הקבוע שלנו (קבוע יחסית למה שהיה, עדיין בשכירות כמובן), זהו בית פרטי בבלויו עם 4 חדרי שינה (יש מקום לאורחים אז אתם מוזמנים), 2.5 אמבטיות (שזה אומר 3 חדרי שירותים שבשתיים מהם יש מקלחת/אמבטיה), חדר משפחה (נו טוב חדר משחקים לילדים כמובן) וחצר גדולה עם דק ודשא.

לעבור לבית חדש זה עסק לא פשוט, באותו היום שהחלטנו לעבור זה היה היום שהגיעו הדברים שלנו מישראל במשלוח הימי ובנוסף היינו צריכים להעביר את כל הדברים שהיו לנו מהבית הקודם.

אז בשביל להעביר את הדברים מהבית הקודם שי התנדב לעזור ועשה עבודה נהדרת, אפילו עם הואן הגדול שלנו שרוקנתי ממנו את כל הדברים, עדיין היינו צריכים לעשות 3 סיבובים, בסיבוב השלישי הגענו אני, דליה והילדים, להפרד יפה מהבית הזמני ולעשות חיפושים אחרונים אחרי מה שנשאר... כמובן שכמה דברים בכל זאת שכחנו, לא נורא.

חזרה לבית, מסתבר שהמובילים פה לא ממש יודעים איך לחבר את הדברים שפירקו בישראל והם עוד שאלו אותי איך, כאילו שאני אדע (לפחות לא בלי חוברת של איקאה או משהו כזה), בסופו של דבר נישארו כמה חלקים לבנים ארוכים שלא היה לאף אחד מושג לאן הם שייכים.

אז בסוף היום אחרי שהמובילים הלכו נשארנו עם בית מלא בעשרות קרטונים סגורים עם מלא דברים, מאותו יום זה היה התפקיד של דליה לארגן את הדברים והיא עשתה אחלה עבודה.

הימים הראשונים אחרי המעבר הם לא פשוטים בכלל, חסרים עוד הרבה דברים, או כי פשוט לא העברנו (פחים נגיד), או כי הם עדיין ארוזים  (כל המטבח) או כי לוקח זמן עד שמתקינים (איטנרנט למשל ויותר גרוע כבלים או יותר נכון צלחת לווין).

מטבח

דק

את רוב הדברים שחסרים כבר השלמנו במסעות קניות, מסע אחד היה לאיקאה אותו סיימנו עם שתי עגלות מלאות, כלומר שוב היה לנו יותר עגלות לסחוב (והפעם הרבה יותר כבדות) מאנשים שסוחבים אותם.
את הדברים שלחנו במשלוח, אפילו הואן הענק שלנו לא הספיק בשביל זה.
חצי יום של קניות באיקאה זה כלום, העבודה הקשה היא לבנות את מה שקנינו ואת זה עוד לא סיימתי, להגנתי נישאר לי רק עוד דבר אחד... הכי גדול, אבל אחד.

סלון ושולחן ומעמד לטלויזיה שבניתי

משחקים בחדר משחקים

עוד תמונות של הבית החדש:
https://picasaweb.google.com/myapplefamily/BellevueJanuar2011#

בדרך לבלוויו

אז הנה הפוסט הראשון שלי בבלוג החדש שלנו שפתחתי לבקשת הקהל :)

כבר עברו יותר מחודשיים מאז שעברנו והעניינים זזים יפה מאוד, אפשר לומר שכבר סיימנו כמעט את כל האירגונים והסידורים הראשונים:

מצאנו בית מדהים שאנחנו משכירים בבלויו, ממש 5 דקות מהעבודה ומרחק הליכה מהגן של דפנה, יש בו 4 חדרי שינה (ככה שיש הרבה מקום לאורחים אז תגיעו) וחצר עם דק, הוא קומה אחת ועם בעלי דירה מקסימים (לפחות בינתיים :)) ובדיוק מה שחיפשנו, הדבר היפה הוא שכבר כמעט סגרנו (התפשרנו יותר נכון) על בית אחר אבל זוג אחר לקח אותו לפנינו ואז מצאנו את הבית הזה במקרה באתר פנימי של מייקרוסופט (ואין ספק שהוא הרבה יותר מוצלח), עדיין לא עברנו אליו כי אנחנו מחכים שיגיעו אלינו הדברים מהארץ (משלוח ימי לוקח יותר מחודשיים מסתבר) ובגלל זה אנחנו עדיין בדיור הזמני למרות שעבר הזמן (מייקרוסופט מממנת - לא לדאוג :)) אבל גילינו היום שכבר בתחילת שבוע הבא יגיעו הדברים ונוכל סוף סוף לעבור, שזה ממש מצויין לנו כי גם די קר לנו בדירה הנוכחית, החימום שם לא משהו והטפרטורות פה בשבועות האחרונים מקפיאות.

עדיין אין תמונות של הבית אבל יהיו בקרוב, בינתיים יש כתובת (למשלוח מתנות כמובן).

Map of 1905 172nd Ave NE, Bellevue, WA 98008-2651

בנוסף גם אני וגם דליה עברנו טסט, מבחן נהיגה מעשי, והפעם עשיתי זאת על הטסט הראשון ובלי אף שיעור.

מבחני הנהיגה פה ממש מוזרים, דבר ראשון זה שאת המבחן עושים על הרכב שלך אז אתם צריכים להעריך את דליה שעברה טסט על המפלצת/ואן שלנו (כולל חניה!), הטסט מתחיל בלבדוק את הרכב מבחינת כשירות נסיעה (אורות בעיקר ועצם העובדה שאתם יודעים ללחוץ על הברקס ומהר, זה לפחות מה שביקשו ממני לעשות), את הנקודות הראשות אתם מקבלים בכך שמבקשים מכם לאותת עם היד... כן זוכרים משיעורי נהיגה באופניים או משהו כזה, מסתבר שפה מאוד חשוב לדעת איך לאותת עם היד... נו טוב, בכל מקרה ככה הרווחתם כמה נקודות, הגיע הזמן לציין שבשביל לעבור את הטסט צריך ציון 80 לפחות, כן יש כאן ציונים ובסוף הטסט גם אומרים לכם בדיוק אם עברתם או לא, מה הציון שלכם ועל מה הורידו לכם נקודות, זה דווקא מעולה, כנראה הם לא מפחדים, בארץ זה לא היה עובד. בהמשך הטסט נסענו, פנינו שמאלה וימינה (באדום כמובן), עברנו נתיבים (צריך גם להסתכל מעבר לכתף, 2- נקודות), חנינו בירידה (לסובב את ההגה ימינה), המשכנו לנסוע, יצאנו "כאילו" מחניה של בית (לא הבנתי אותה כנראה - עוד כמה נקודות פחות) וחנינו במקביל בין שתי עמודי פלסטיק (מסתבר שיש דרך מסויימת ביותר לחנות, זה לא רק התוצאה גם הדרך - עוד כמה נקודות פחות).

טוב בסופו של דבר עברתי, היא (כן טסטרית...) דיברה הרבה על כל הדברים שלא טובים שעשיתי (אחרי שאמרה לי שעברתי) ובכל זאת קיבלתי 88.

זהו אז עכשיו נשאר לנו בשבוע הבא רק לעבור לבית החדש וזה די מסכם את הסידורים הגדולים שלנו כאן, אני בטוח שיהיו עוד הרבה קטנים, אבל אפשר קצת לנוח.

חוץ מכל הסידורים אנחנו גם משתדלים להנות, הבילוי העיקרי שלנו הוא בקניות, מזל שאנחנו אוהבים את זה, היינו כבר באיקאה כאן, המקום מאוד מזכיר את מה שיש בארץ, כלומר סללום בין כל המוצרים, באמצע מסעדה עם אוכל מגעיל (ניסינו), מחסן ענק לקחת את הדברים שסימנת, קופות (כאן אתה הקופאי, קופות בשירות עצמי) ובסוף הנקניקיות (אוף למה לא חיכינו לסוף), רק שהכל הרבה יותר גדול (המחירים בערך אותו דבר).

היינו גם בסיאטל במוזיאון המדע, לא הספקנו לראות הכל אבל היה ממש נחמד, יש שם אזור לילדים אז רוב הזמן בילינו שם, חוץ מזה היה שם גם מיצג של הסרטים של הארי פוטר שהציגו שם הרבה מאוד דברים מהסט של כל הסרטים.

המוזיאון נמצא ממש מול הבית של טל ושי אז גם בילינו איתם, בכלל הם נמצאים במיקום מדהים, משקיפים על מחט החלל (SPACE NEEDLE).

Space Needle

כמעט שכחתי, הייתה לנו תקופת חגים מקסימה (חופש זה תמיד טוב), זה התחיל בכך שלא היה כמעט אף אחד פה (כל החברה' מישראל קיבלו פה חופש ארוך ואפילו הגננת של דפנה הייתה בטיול לארץ), בעבודה לא ממש היה לי מה לעשות וגם לא היה מי יגיד לי מה לעשות, אז לא עשיתי :), אפילו הקפיטריות היו סגורות כך שהיה צריך לנסוע לאיזור המרכזי כל פעם בשביל לאכול (לבד כי אין אף אחד, פעם אחת גם עם המשפחה).

מסתבר שכריסטמס פה זה הדבר הכי קרוב ליום כיפור, לא האמנו אבל הכל היה סגור, הכל (חנויות, מסעדות, קניונים...) אז כייפנו בבית, בראש השנה האזרחית כמובן שלא ממש יכלנו לצאת אבל תיארתי לעצמי שאני אהיה ער בשעה הזאת, ובאמת ב-23:55 אייל העיר אותנו רק שאני מתעורר די מסטול ובאמת לא הבנתי אחרי שחזרתי לישון מה פתאום אני שומע פיצוצים ברדמונד (מה זה רמת השרון??), רק בבוקר הבנתי  (אוקיי דליה הסבירה לי), נו טוב :)

עכשיו החופשות של כולם נגמרו וצריך באמת להתחיל לעבוד.

השבוע גם גילינו שדפנה התחילה כבר לקלוט את האנגלית, שמענו אותה מדברת לאייל ואומרת לו: אייל נו, אייל נו (NO), גם אחרי זה גילינו שהיא יודעת לספור באנגלית.

אייל כבר בן 8 חודשים ודפנה בת שנתיים וארבעה למרות שפה הם סופרים רק את החודשים אז דפנה בת 28 חודשים, וואו הרבה.

אנחנו מאוד מתגעגעים לכולם,

תבואו לבקר.

ותגיבו,  אנחנו רוצים לשמוע מכולם.

ביי בינתיים.

ליד המוזיאון

במסעדה

אותה מסעדה

בג'ימבורי