אז הנה הפוסט הראשון שלי בבלוג החדש שלנו שפתחתי לבקשת הקהל :)
כבר עברו יותר מחודשיים מאז שעברנו והעניינים זזים יפה מאוד, אפשר לומר שכבר סיימנו כמעט את כל האירגונים והסידורים הראשונים:
מצאנו בית מדהים שאנחנו משכירים בבלויו, ממש 5 דקות מהעבודה ומרחק הליכה מהגן של דפנה, יש בו 4 חדרי שינה (ככה שיש הרבה מקום לאורחים אז תגיעו) וחצר עם דק, הוא קומה אחת ועם בעלי דירה מקסימים (לפחות בינתיים :)) ובדיוק מה שחיפשנו, הדבר היפה הוא שכבר כמעט סגרנו (התפשרנו יותר נכון) על בית אחר אבל זוג אחר לקח אותו לפנינו ואז מצאנו את הבית הזה במקרה באתר פנימי של מייקרוסופט (ואין ספק שהוא הרבה יותר מוצלח), עדיין לא עברנו אליו כי אנחנו מחכים שיגיעו אלינו הדברים מהארץ (משלוח ימי לוקח יותר מחודשיים מסתבר) ובגלל זה אנחנו עדיין בדיור הזמני למרות שעבר הזמן (מייקרוסופט מממנת - לא לדאוג :)) אבל גילינו היום שכבר בתחילת שבוע הבא יגיעו הדברים ונוכל סוף סוף לעבור, שזה ממש מצויין לנו כי גם די קר לנו בדירה הנוכחית, החימום שם לא משהו והטפרטורות פה בשבועות האחרונים מקפיאות.
עדיין אין תמונות של הבית אבל יהיו בקרוב, בינתיים יש כתובת (למשלוח מתנות כמובן).
בנוסף גם אני וגם דליה עברנו טסט, מבחן נהיגה מעשי, והפעם עשיתי זאת על הטסט הראשון ובלי אף שיעור.
מבחני הנהיגה פה ממש מוזרים, דבר ראשון זה שאת המבחן עושים על הרכב שלך אז אתם צריכים להעריך את דליה שעברה טסט על המפלצת/ואן שלנו (כולל חניה!), הטסט מתחיל בלבדוק את הרכב מבחינת כשירות נסיעה (אורות בעיקר ועצם העובדה שאתם יודעים ללחוץ על הברקס ומהר, זה לפחות מה שביקשו ממני לעשות), את הנקודות הראשות אתם מקבלים בכך שמבקשים מכם לאותת עם היד... כן זוכרים משיעורי נהיגה באופניים או משהו כזה, מסתבר שפה מאוד חשוב לדעת איך לאותת עם היד... נו טוב, בכל מקרה ככה הרווחתם כמה נקודות, הגיע הזמן לציין שבשביל לעבור את הטסט צריך ציון 80 לפחות, כן יש כאן ציונים ובסוף הטסט גם אומרים לכם בדיוק אם עברתם או לא, מה הציון שלכם ועל מה הורידו לכם נקודות, זה דווקא מעולה, כנראה הם לא מפחדים, בארץ זה לא היה עובד. בהמשך הטסט נסענו, פנינו שמאלה וימינה (באדום כמובן), עברנו נתיבים (צריך גם להסתכל מעבר לכתף, 2- נקודות), חנינו בירידה (לסובב את ההגה ימינה), המשכנו לנסוע, יצאנו "כאילו" מחניה של בית (לא הבנתי אותה כנראה - עוד כמה נקודות פחות) וחנינו במקביל בין שתי עמודי פלסטיק (מסתבר שיש דרך מסויימת ביותר לחנות, זה לא רק התוצאה גם הדרך - עוד כמה נקודות פחות).
טוב בסופו של דבר עברתי, היא (כן טסטרית...) דיברה הרבה על כל הדברים שלא טובים שעשיתי (אחרי שאמרה לי שעברתי) ובכל זאת קיבלתי 88.
זהו אז עכשיו נשאר לנו בשבוע הבא רק לעבור לבית החדש וזה די מסכם את הסידורים הגדולים שלנו כאן, אני בטוח שיהיו עוד הרבה קטנים, אבל אפשר קצת לנוח.
חוץ מכל הסידורים אנחנו גם משתדלים להנות, הבילוי העיקרי שלנו הוא בקניות, מזל שאנחנו אוהבים את זה, היינו כבר באיקאה כאן, המקום מאוד מזכיר את מה שיש בארץ, כלומר סללום בין כל המוצרים, באמצע מסעדה עם אוכל מגעיל (ניסינו), מחסן ענק לקחת את הדברים שסימנת, קופות (כאן אתה הקופאי, קופות בשירות עצמי) ובסוף הנקניקיות (אוף למה לא חיכינו לסוף), רק שהכל הרבה יותר גדול (המחירים בערך אותו דבר).
היינו גם בסיאטל במוזיאון המדע, לא הספקנו לראות הכל אבל היה ממש נחמד, יש שם אזור לילדים אז רוב הזמן בילינו שם, חוץ מזה היה שם גם מיצג של הסרטים של הארי פוטר שהציגו שם הרבה מאוד דברים מהסט של כל הסרטים.
המוזיאון נמצא ממש מול הבית של טל ושי אז גם בילינו איתם, בכלל הם נמצאים במיקום מדהים, משקיפים על מחט החלל (SPACE NEEDLE).
 |
| Space Needle |
כמעט שכחתי, הייתה לנו תקופת חגים מקסימה (חופש זה תמיד טוב), זה התחיל בכך שלא היה כמעט אף אחד פה (כל החברה' מישראל קיבלו פה חופש ארוך ואפילו הגננת של דפנה הייתה בטיול לארץ), בעבודה לא ממש היה לי מה לעשות וגם לא היה מי יגיד לי מה לעשות, אז לא עשיתי :), אפילו הקפיטריות היו סגורות כך שהיה צריך לנסוע לאיזור המרכזי כל פעם בשביל לאכול (לבד כי אין אף אחד, פעם אחת גם עם המשפחה).
מסתבר שכריסטמס פה זה הדבר הכי קרוב ליום כיפור, לא האמנו אבל הכל היה סגור, הכל (חנויות, מסעדות, קניונים...) אז כייפנו בבית, בראש השנה האזרחית כמובן שלא ממש יכלנו לצאת אבל תיארתי לעצמי שאני אהיה ער בשעה הזאת, ובאמת ב-23:55 אייל העיר אותנו רק שאני מתעורר די מסטול ובאמת לא הבנתי אחרי שחזרתי לישון מה פתאום אני שומע פיצוצים ברדמונד (מה זה רמת השרון??), רק בבוקר הבנתי (אוקיי דליה הסבירה לי), נו טוב :)
עכשיו החופשות של כולם נגמרו וצריך באמת להתחיל לעבוד.
השבוע גם גילינו שדפנה התחילה כבר לקלוט את האנגלית, שמענו אותה מדברת לאייל ואומרת לו: אייל נו, אייל נו (NO), גם אחרי זה גילינו שהיא יודעת לספור באנגלית.
אייל כבר בן 8 חודשים ודפנה בת שנתיים וארבעה למרות שפה הם סופרים רק את החודשים אז דפנה בת 28 חודשים, וואו הרבה.
אנחנו מאוד מתגעגעים לכולם,
תבואו לבקר.
ותגיבו, אנחנו רוצים לשמוע מכולם.
ביי בינתיים.
 |
| ליד המוזיאון |
 |
| במסעדה |
 |
| אותה מסעדה |
 |
| בג'ימבורי |
No comments:
Post a Comment