In Seattle

היי כולם,

רציתי קצת לשתף אתכם בחוויות שלנו (ככה הרבה יותר קל מלספר את אותם הסיפורים בטלפון).

אז כרגע אנחנו כבר יותר משלושה שבועות כבר בסיאטל (ברדמונד ליתר דיוק) ואנחנו מתחילים להתאקלם (רק מתחילים).

לפני שבוע וחצי דפנה התחילה ללכת לגן, הגן של פני, זהו גן של ישראלים כאשר פני היא הגננת והיא ישראלית ויש עוד שתי מטפלות אמריקאיות, ככה הילדים גם לומדים אנגלית וגם מבינים אותם כאשר הם מדברים עברית וזה ממש מקל על דפנה, בכלל דפנה מאוד נהנית בגן כבר
ביום הראשון היא נשארה יום שלם וכשבאתי לקחת אותה היא בכתה שהיא רוצה להישאר, בכלל גם התחברנו עם פני ובעלה וכבר היינו אצלהם לארוחת שבת (או ראשון לא זוכר, הימים מתבלבלים עוד).

בתחילת שבוע שעבר ההורים שלי עזבו אותנו והמשיכו לטייל בניו יורק, אז עכשיו אנחנו באמת בכוחות עצמנו.
בכל מקרה לקחת את ההורים שלי לשדה תעופה היה סיפור בפני עצמו, יום לפני כן התחיל לרדת שלג, שזה בפני עצמו חוויה מיוחדת בשבילנו, באותו יום השלג ירד כבר יותר משמעותי וכבר החל להיערם ברחובות, כמובן שזה גם אומר שהטמפרטורות ירדו מתחת לאפס.

בכל מקרה בשדה התעופה היינו צריכים להחליף רכב (השכרה, מרכב גדול לקטן) וקצת הסתבכנו שם והתעכבנו מעבר למצופה כך שבסופו של דבר יצאנו מהשדה ברבע לארבע ואז כבר היה שלג רציני, כל כך רציני שכבר אחרי 2 דקות נסיעה הגענו לפקק תנועה ענק שלא זז, העניין הוא שהפקק הוא לא היה הגורם המציק אלא זה שמכוניות מסביבנו התחילו להחליק בלי שליטה על הכביש (להזכירכם בפקק שבקושי זזים בו) ואנחנו גם רואים בצדדים כל מיני רכבים עומדים חסרי אונים, כמובן שאנחנו עם אייל באוטו והוא בוכה בלי הפסקה ודפנה בגן ואנחנו בדרך אליה (הגן עד ארבע).

אז בזחילה (ובפחד) נסענו עד הגן של דפנה (זחילה גם בלי פקקים כמובן מהפחד המוצדק מהחלקה), בדרך גם הספקנו להחליק קלות מידי פעם, את אייל דליה כבר לקחה על הידיים כי כמה כבר אפשר ובסוף הגענו לדפנה בשעה שש, למזלנו יש לה גננת נפלאה שנשארה איתה והיא שיחקה בכיף עם הבן של הגננת, אני מוכרח לומר שדי רציתי גם כן להשאר בגן באותו רגע ולא לחזור לכבישים אבל אין ברירה אז התחלנו בנסיעה הבייתה.

כמובן שכבר מזמן חושך וגם דליה לחוצה ואני רק מקווה שלא יהיו לנו עליות או ירידות, בדרך עוד ראינו כל מיני מכוניות (נהגים) שמנסים לעלות עליה קטנה בםול גז (כמובן שככה לא זזים) ואנחנו בזחילה הגענו אחרי שבע וחצי הבייתה (זאת אחרי שעצרנו בדרך לקנות שרשראות לשים על הגלגלים, קניתי את הכי יקרות ופשוטות להרכבה כל טוענים אבל מכיוון שהיה זה יותר מצעד אחד לביצוע ההרכבה הבנתי מהר מאוד שבקור של מינוס חמש מעלות כשיורד שלג בחוץ אני לא אצליח להרכיב אפילו נעליים).

טוב אז זה קצת על הצדדים הלא נעימים של השלג אבל כמובן גם לראות את כל הלבן הזה ברחובות ועל העצים ואפילו על המכוניות החונות (והנוסעות) ובכלל לראות את השלג יורד לאיטו זה אחד הדברים היפים שראינו פה.

ביום שאחרי, לא לקחתי סיכונים ונשארתי בבית (להגנתי כמעט כולם עשו זאת), מכיוון שלא יכולתי לעבוד מהבית, יום חופש, ביום שאחרי כבר העזנו ויצאנו מהבית, לא לעבודה כמובן, רק לקחנו את דפנה לגן ועשינו סידורים.

מכיוון שחמישי שישי היה כאן חג (חג ההודיה) אז יצא שלא עבדתי כל שבוע שעבר, עכשיו אני מבין למה אמרו לי שכשיורד קצת שלג, לא הולכים לעבודה במייקרוסופט (דרך אגב באותו יום קשה היו הרבה תאונות והרבה אנשים נטשו את הרכבים שלהם וגם היו הרבה שעמדו יותר משש ושבע שעות בפקקים).

אז בינתיים אנחנו מעבירים את הימים שלנו בקניות, בעיקר בסופרים, בשבילי זה כיף לראות כל כך הרבה דברים חדשים ופשוט בה לי לקנות את הכל אבל אני מתאפק וכל פעם קונה איזו שטות אחרת, ככה בשביל הניסיון שנדע מה אנחנו אוהבים, חוץ מזה אייל כאן נהנה להסתובב בכל הבית (שטיח מקיר לקיר) והוא משחק ביחד עם דפנה (טוב בעיקר הוא משחק/מציק לה אבל לפעמים היא גם משחקת איתו).

כרגע אנחנו מחפשים לקנות רכב, יש לנו עד שבוע הבא לעשות את זה כי אנחנו מחזירים את הרכב השכור שלנו, אם מדברים על הרכב השכור אז קיבלנו רכב, אחרי שהחלפנו די גדול במובנים של ישראל, אבל אחרי שהיה לנו מיני ואן עם 7 מקומות ותא מטען ענק אז נהיינו קצת מפונקים, אז נקרא לו רכב בינוני, בקיצור לרכב נהיה פנצ'ר בגלגל האחורי, אז אחרי שהחליפו לי גלגל לגלגל הרזרבי, היינו צריכים להגיע לתחנת אוויס בשביל להחליף רכב, התקשרתי לתחנה אחת ואמרו לי שאין רכבים, התקשרתי לשניה ואמרו שיש, אז נסעתי לשם (עם הגלגל הרזרבה המעפן והקטן בצורה בילתי רגילה) והבחור אומר לי שיש רק ג'יפים והוא לא יכול
לשדרג לי את הרכב כל כך הרבה אז או שאני נוסע לשדה התעופה או שאני אחזור מחר, מבזבוז הזמן של אותו היום ובכלל הפנצ'ר הזה הייתי קצת עצבני ואמרתי לעצמי, אני בלי אוטו חדש לא חוזר, אז התווכחתי איתו עד שהוא נשבר, התקשר למנהל שלו ולבסוף קיבלנו ג'יפ (GMC Terrain) חדש, ועכשיו יש לנו רכב קצת יותר גדול (מזל ככה נכנסו הדברים שקנינו בקוסטקו או כמו שאמא שלי קוראת לו קושקו).

אין לי הרבה מה לחדש על העבודה שלי, התחלה קשה מבחינתי לפחות כי אני מרגיש שאני כמעט ולא תורם אבל לאט לאט.

טוב ברברתי כבר מספיק, אני מקווה שאתם מבינים שיש לנו כאן חוויות חדשות ולא משעמם לנו בינתיים, אנחנו והילדים נהנים, נפגשים מידי פעם עם טל ושי וגם עם נועם ומיכל (שהיה לה יום הולדת מהנה) ויואב וגליה, ונפגשנו גם עם רויטל ויואב שבאו לבקר,

אז שיהיה לכם יום טוב,

עמית, דליה, דפנה
ואייל אפל.